לא רגעי שנת טבע
/ מאת שאול טשרניחובסקיללמוד ספרות בקלות
לֹא רִגְעֵי שְׁנַת, טֶבַע, וַחֲלוֹמוֹת יִמְתָּקוּ,
רַק רֶגֶשׁ בְּךָ אֶרְאֶה וְסַעֲרוֹת הַקְּרָב:
עַל מְרוֹם שִׂיא הָרֶיךָ וּבְמִכְרוֹת עָמָקוּ,
בִּתְהוֹמוֹת הַיְּשִׁימוֹן וּבְצֵל חֶבְיוֹן עָב,
כִּי תֶּאֱבַל נַפְשִׁי, וּפְצָעַי יִזְעָקוּ,
תִּקְווֹתַי תִּבֹּלְנָה כְּשׁוֹשָׁן בַּסְּתָו
אָנוֹדָה לִמְקוֹם שָׁם מִשְׁבָּרִים יִנְאָקוּ
לִמְקוֹם צוּקָיו יָרִים צוּר אַדִּיר וְשָׂב.
אָז בֹּשְּׁתִּי מִגַּלִּים הָרָבִים בַּסְּלָעִים,
שֶׁהֵמָּה, בְּהִתְמוֹלְלָם, שָׁבִים לִרְגָעִים,
וְטוּר מִטּוּר יָרוּם, גַּל יִגְבַּר מִגָּל;
מִצּוּרִים נִכְלַמְתִּי, שֶׁהֵמָּה בִּגְאוֹנָם
אֶל מַחַץ מִשְׁבָּרִים, אַל נַהֲמָם וַהֲמוֹנָם
יַסְגִּירוּ אֶת לִבָּם וְרָאשֵׁיהֶם אֶל עָל…
שיר זה הוא סונטה.
מהי סונטה?
-
סונטה היא שיר בעל מבנה קלאסי של 14 שורות. זוהי סונטה איטלקית (מבנה של 3-3-4-4). לסונטה מבנה חריזה קבועה.
בשיר שלפנינו מבנה חריזה מתוחכם – בשני הבתים הראשונים חריזה מסורגת (א-ב-א-ב) ובשני הבתים האחרונים – א-א-ב-א-א-ב.
הסונטה היא דוגמא לשיר בעל מבנה הדוק, קלאסי, ללא כל תזוזה.
מדובר כאן בסונטה רומנטית – זרם שמסתכל על הטבע ומתרפק עליו – הטבע כגילוי של אלוהות. אין כאן הסתכלות על טבע קטן שנתון לידי אדם, אלא על איתני הטבע הגדול. הזרם הזה נוצר בעולם המערבי כתגובה לתפיסה הרציונאליסטית של תקופת ההשכלה (תקופה של גילויים גדולים בכל התחומים המדעיים). דבר זה מתרחש בהתאם לתורת החשיבה האנושית שתמיד מביאה את שני הצדדים הקיצוניים של המתרס.
תמצית בתי השיר:
בית ראשון
הדובר בשיר אומר שהוא לא אוהב את השקט בטבע – אלא את הרגש והסערות. הוא אוהב את הסערה והקיצוניויות שבו – המדבר, העננים הקודרים.
בית שני
בית זה מכניס יסוד לירי (אישי) – אני במצב קשה ותקוותי נפלו. במקרה כזה אני הולך למקום שבו הגלים נשברים ויש צוקים אדירים ומושלגים. אני לוקח את עצמי לטבע ולומד ממנו. אנו מורגלים להסתכל על העולם מנקודת הראשות שלנו, אבל הוא יוצא לטבע ומסתכל עליו וכך מקבל פרופורציות לבעיותיו – מה אני לעומת הגלים המתנפצים? מה אני לעומת איתני הטבע?
בית שלישי
מדובר כאן בשני היבטים של הטבע – הסלע עומד איתן והגלים מתנפצים עליו ולא מתייאשים. הוא מסתכל על הגלים ולומד שאסור לו להתייאש – ההתמדה והגבורה משתלמת לאורך זמן ואכן הגלים ינצחו לבסוף גם את הסלע – יש כאן הערצה של הגבורה האקטיבית של הנחישות וההתמדה.
בבית השלישי יש גם אמירה לאדם – הכישלון אינו אמור לייאש – הוא לא אמור להפסיק את פעולתנו אם אנחנו חושבים שהיא נכונה. האדם שמתרשם מגבורתם של הגלים מתרשם מפעילות – הוא אדם אקטיבי. כאן ההתרפקות של המשורר היא על הטיפוס האקטיבי שלא יתייאש וימשיך לנסות.
בית רביעי
גם הגבורה הפסיבית של הסלע, שעומד וסופג את הגלים ויודע שדינו נחרץ – עומד חשוף ונותן לגלים להתנפץ עליו ועד הסוף המר יעמוד בראש זקוף. גם מהגבורה הפסיבית הנחושה יש ללמוד – הוא לא זז, לא מוותר – על אף שהגורל כבר נגזר. המסקנה האנושית מהעמידה של הסלעים היא שגם צריך לדעת לספוג את התבוסה בעמידה זקופה. צריך לדעת לקבל גם את הניצחון וגם את התבוסה המרכיבים את חיינו.
לסיכום
-
מהטבע השקט לא נלמד כלום. במצב של שלווה ורוגע אנו לא נדרשים לכלום. רק במצב של סערה נלמד משהו על גורלנו האנושי – לכן הוא אינו אוהב את הטבע השקט.
לסונטה יש מבנה מתוכנן, מוחלט ורציונאלי – אך כאן יש בדיוק תוכן הפוך למבנה הקבוע הרציונאלי – הטבע על כל איתניו הוא דבר לא רציונאלי ולא מתוכנן. טשרניחובסקי לוקח את התוכן הלא-מתוכנן הזה ויוצק אותו לתוך הצורה המתוכננת. המפגש הזה בא להביא איזושהי אמירה – בדרך הכי מתוכננת ניתן להגיד את הדברים הכי לא מתוכננים. אם כל הזמן נצעק, לא ישמעו אותנו, אבל אם נצעק בזמן מתוכנן ומדויק – הצעקה תהיה הרבה יותר משמעותית.
שיר זה נכתב בהברה אשכנזית (לפני השיר הקודם). טשרניחובסקי מדבר על חוויות הקשורות להווי הארץ ולכן היה חביב על תושבי הארץ, לעומת ביאליק, שמדבר על התלישות ועל היהודי הקטן וגלותו.