גרוויטציה
/ מאת דליה רביקוביץללמוד ספרות בקלות
בַּקּוֹלְנוֹעַ הֶחָשוּךְ
שְנֵי אֲנָשִים שֶיֵּש בֵּינֵיהֶם הֶכֵּרוּת מֻגְבֶּלֶת
יָשְבוּ
וְרָאשֵיהֶם הִגִּיעוּ לִידֵי נְגִיעָה.
וְלא הָיְתָה זאת יַד הַמִּקְרֶה.
כְּלָל וּכְלָל לא יַד הַמִּקְרֶה.
הוּא הִכִּיר בְּנוֹכְחוּתָהּ
לא אֲדִישָה לְנוֹכְחוּתוֹ.
צֵל שֶל הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ.
וְהִיא בְּלִבָּהּ: הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפְךָ.
לא נָפַל בֵּינֵיהֶם בָּרָק וָרַעַם,
הָיְתָה רֵאשִית
שֶל תְּנוּעַת אֲדָמָה חוֹתֶרֶת וּסְמוּיָה.
הִיא חָשָה בָּזאת הֵיטֵב.
הִיא חָשָה הַפְתָּעָה.
הִיא קָמָה וְיָצְאָה
התוכן והרעיונות:
זהו שיר אהבה, המתאר הבנה פתאומית הנוחתת על שני אנשים, שהם נועדו זה לזו. רגע החסד מתרחש בסיטואציה הכי שגרתית – שניהם יושבים זה ליד זו בבית קולנוע, ראשיהם מתקרבים ונוצרת בינים משיכה, המשולה בכותרת השיר לגרוויטציה (כוח המשיכה). אמנם, כשהאישה מבינה מה קורה, היא נבהלת (אפשר רק לנחש מה מפחיד אותה – אולי התחייבות), קמה ויוצאת. במלים אחרות, היא משקיעה מאמץ נפשי אדיר, על מנת להתגבר על כוח המשיכה ולהישאר חופשייה, כמו אותם האסטרונאוטים בחלל, שכוח המשיכה לא פועל עליהם.
האמצעים האמנותיים ותרומתם ליצירת המשמעות:
-
אמצעים מבניים: עקרונית, השיר מבנוי במבנה חופשי, בלתי-סימטרי ובלתי-סדיר, כפי שאופייני לשירה העברית שנכתבה משנות ה-60 והלאה. אך אין זה אומר, שהמשוררת לא עשתה שימוש בעקרונות מבניים.
-
פסיחה (או קיטוע הטורים)
-
הטור השני נקטע לפני הסיום ההגיוני של המשפט "שני אנשים שיש ביניהם היכרות מוגבלת /פסיחה ישבו. פסיחה זו יוצרת ציפייה, מתח והפתעה מסוימת. הקוראים מצפים לסיטואציה רומנטית, אך מקבלים דווקא מצב שיגרתי ויומיומי: שני אנשים סתם ישבו (לא התחבקו, לא התנשקו וכו'). תשומת לבנו ממוקדת במלה "ישבו", מכיוון שהמשוררת בודדה אותה בשורה נפרדת. באמצעות הפסיחה הזאת המחברת יוצרת סיטואציית-רקע שגרתית להתרחשות ייחודית ובלתי-שגרתית בהחלט, וכך היא מקצינה ביתר שאת את ייחודיותה.
פסיחה נוספת נמצאת במעבר בין הטור ה-12 ל-13: "הייתה ראשית/פסיחה של תנועת אדמה חותרת וסמויה". פסיחה זו דווקא מדגישה את המלה "ראשית". הקורא תוהה ושואל את עצמו – ראשית של מה? המחברת נותנת תשובה מטפורית לשאלתו, שעליו לפרשה. אם כן, הפסיחה השנייה נועדה למקד את תשומת-לב הקוראים במושג החשוב וליצור הפתעה.
משמעות הכותרת:
הכותרת היא סמלית, מאחר ולא מדובר על כוח המשיכה (גרוויטציה) במשמעותו הפיזיקלית, אלא על גרוויטציה שמסמלת את טיב המשיכה בין שני אנשים. על מנת להבין את הכותרת ואת הקשר שלה לשיר, יש להכיר את משמעות המושג הפיזיקלי "גרוויטציה", והיא כוח המשיכה הפועל על הגופים בעלי מאסה או אנרגיה ותנועה הנוצרת בהשפעת המשיכה הזאת. משיכה כזאת נוצרת בין שני האנשים המתוארים בשיר: ראשיהם נמשכים אחד לשני ונוגעים, בסופו של דבר, זה בזה. הם חושבים ומרגישים את אותם הדברים. יתירה מזו, על-ידי השימוש במושג "גרוויטציה" המשוררת רומזת כי המשיכה, שנוצרה בין שני האנשים האלה איננה מקרית, אלא היא מעין הכרח או חוק טבע, כפי שכוח משיכה הוא חוק טבע, או במלים פשוטות, שני האנשים האלה נועדו זה לזו. זאת ועוד, רק אם אנו מודעים למשמעות המושג גרוויטציה, אנו יכולים לפרש נכון את סיום השיר: האישה הייתה צריכה לעשות מאמץ נפשי אדיר על מנת להתגבר על הגרוויטציה, בדיוק כמו שנדרשת הפעלת אנרגיה עצומה על מנת להתגבר על כוח המשיכה של כדור הארץ. ולבסוף, רק אם אנו חושבים על התוצאות של העדר הגרוויטציה (ציפה חופשית), אנו מבינים את הסיבה לכך שהאישה החליטה לחתוך ולהימלט על נפשה. ככל הנראה, היא שואפת לחופש מוחלט, כששום רגש או מחויבות לא משפיע עליה ולא כובל אותה לאדמה.