אני שומע משהו נופל
/ מאת נתן זךללמוד ספרות בקלות
אני שומע משהו נופל, אמר הרוח.
שום דבר, זה רק הרוח, הרגיעה האם.
גם אתה אשם וגם הוא אשם, פסק השופט לנאשם.
אדם הוא רק אדם,
הסביר הרופא לבני המשפחה הנדהמים.
אבל מדוע, מדוע, שאל את עצמו הנער,
לא מאמין למראה עיניו.
מי שאינו גר בעמק גר בהר,
קבע המורה לידיעת הארץ
ללא קשי ניכר.
אבל רק הרוח ששמט את התפוח הוא זכר
מה שהעלימה מבנה האם:
שלעולם, לעולם, לעולם לא יהיה לו מנחם
השיר בנוי כקולאז' – קטעים שכביכול אינם קשורים.
השיר מזכיר שיר ילדים מוכר – "רוח רוח רוח רוח/בפרדס נפל תפוח/הוא נפל מראש העץ/הוא נפלל והתפוצץ" – בשיר שלנו מופיעים התפוח והרוח.
"אני שומע משהו נופל אמר הרוח" – דווקא הרוח, זה "ששמט את התפוח", מרשה לעצמו לומר מה שהנער והאם אינם מעיזים. הנער בשיר מצוי במצב של תדהמה, האם מנסה להרגיע ולהסיח את הדעת. במשפט "שום דבר זה רק הרוח" לא ברור למה האם מתכוונת, האם היא מתכוונת לקול הנפילה או לקולו של הרוח?
לא ברור מי או מה נפל? הפתיחה מעוררת תגובות מנוגדות: מצד אחד נינוחות הקשורה בשיר הילדים ומצד שני מבוכה וחשש.
הבתים הבאים מחזקים את המבוכה והחשש.
השיר מציג מציאות מוזרה, בלתי מובנת, שמשהו רע קורה בה. יש קפיצות מתחום לתחום: בית משפט, בית חולים, בית ספר. הקורא חש ערפול והולך לאיבוד.
לפי תגובת הנער, ניתן להבין שנפילת התפוח היא רק מסווה לנפילה אחרת, כואבת. ייתכן שמדובר במוות של אדם קרוב; אבא או דמות אהובה וקרובה. הנער מתקשה לקבל את האמת המרה ואינו מבין את סיבת האסון.
לעומת שיר הילדים המתקשר אל השיר, זהו שיר התבגרות המציג נער העומד מול עובדות החיים ומתקשה להכיר בהן. אין לנער למי לפנות ועל מי להשען.
השאלה של הנער "מדוע מדוע" מעידה על סערת רגשות ועל הקושי להתמודד לראשונה עם מותו של אדם קרוב. את השאלה הזו מפנה הנער כלפי עצמו – מאחר והאם והנציגים כנראה מרגישים צורך להתייחס לאירוע. הסביבה הקרובה מנסה לעקוף את השאלה הקשה – האם מנסה להעלים את האמת, בני המשפחה שקועים בתדהמה שלהם.
האם האם מגוננת? או שהיא מנחמת בדרך הכחשה?
האם והנציגים הסמכותיים (שופט, רופא, מורה) לא יכולים לתת תשובה לשאלת המוות. שלושת הנציגים מתעלמים מהשאלה, הם מגיבים בצורה ממסדית, אטומה, מתנשאת ומתנכרת.
-
השופט – אין אשם שניתן להצביע עליו. אין לקיחת אחריות.
הרופא – אדם הוא בן חלוף.
המורה – אדם לא יכול להיות בשני מקומות במקביל (עמק/הר, חיים/מוות). זוהי תשובה פשטנית (שחור/לבן). לגלוג של המשורר – המורה כיודע.
לנער לא ניתנה אפשרות להתמודד עם אותה נפילה טראומתית, לא תהיה לו נחמה מכיוון שהפסיד את היכולת להתמודדות "בריאה" עם אותה נפילה. אפשרות שנייה קשורה בכך שאין נחמה למוות.