שיר 10
/ מאת יהודה עמיחיללמוד ספרות בקלות
השיר הוא שיר מודרני – אין חלוקה לבתים, כתוב כסיפור, אין חריזה מדויקת.
מספר הלימוד בחשבון עובר הדובר לדון בשאלת מפגש בין גבר ואישה – מתי יפגשו? האם בכלל יפגשו? לכמה זמן יפגשו?
בעיני הדובר, השאלה הטכנית "מתי יפגשו?" אינה מספקת. מעניין אותו מה יקרה כאשר יפגשו, מה יהיה תוכן הפגישה, מה תהיה מהותה.
האם לשאלות מסוג זה יש תשובה? האם הדברים צפויים מראש? האם יש נוסחא לחישוב?
לשאלות בספר הלימוד יש פתרונות – יש דרך לחשב את זמן המפגש המדוייק בין 2 רכבות היוצאות לדרך, האחת אל השניה מ-2 מקומות שונים. הפתרונות נועדו לבדוק את התלמיד, אסור היה להשתמש בהם טרם הפתרון.
עכשיו, כשהדובר בגר, מותר לו להביט בפתרונות. הדובר אינו מתכוון לבדוק את תשובותיו בחשבון, הדובר למעשה מבקש לבחון את מהלך חייו.
האם זה אפשרי? האם יש לנו ספר פתרונות לחיים שלנו? לא!
בסיום השיר – "אמן" – מילה זו היא מילה המתלווה לתפילה ומעידה על חזון שכל הנאמר יתגשם. הדובר היה רוצה לבדוק את עצמו בספר הפתרונות – במה טעה ובמה צדק ולדעת בדיוק מה עשה נכון ומה לא.
הסיום הוא אירוני. הדובר אומר שהוא בודק את הפתרונות בספר לימוד החשבון, כאשר ברור לנו שהוא אינו מתכוון לבדיקת פתרונות תרגילים בחשבון, אלא לבדיקת ובחינת מהלך חייו – דבר שבלתי ניתן לעשותו בשלמות. אדם אינו יכול לדעת בוודאות מה היו תוצאותיו של מהלך חיים שונה. החיים של האדם אינם טכניים ונתונים לחישוב ולחיזוי, הם בלתי צפויים וזה כל היופי שבהם.