שירת ימי הביניים
ללמוד ספרות בקלות
בחרתם בנושא: שירת ימי הביניים.
אנה בחרו את היצירה אותה אתם מעוניינים ללמוד:
-
ישנה בחיק ילדות / יהודה הלוי
יפה נוף / יהודה הלוי
לבי במזרח / יהודה הלוי
כתב סתו / שלמה אבן גבירול
ראה שמש / שלמה אבן גבירול
כותונת פסים / אבן ערזא
הים ביני ובינך / שמואל הנגיד
התקבצו כי הזמן תמים / שמואל הנגיד
שירת ימי הביניים העברית בספרד היא פריחה תרבותית שחילה ביהדות ספרד באמצע המאה העשירית שנמשכה עד גירוש ספרד. חשובה במיוחד התקופה הקלאסית (1150-1020) שהעניקה לשירה העברית את: רבי יהודה הלוי, שמואל הנגיד, שלמה (א)בן-גבירול, משה בן עזרא.
החידוש עד השירה העברית בספרד של ימה"ב, השירה הייתה טבועה ברוחם של דת וקודש.
תפקידה של שירת הקודש – לשרת טקסים דתיים, נאמרה לפני תפילות, תוכן מרכזי: שבח והלל לאלוהים.
שירי הקודש יסתיימו במילה הלקוחה מתוך התפילה שאותה השיר בא לשרת.
החידוש הוא שירי חול – שירים שעסקו בענייני חול. מאורעות העולם, הטבע, חוויות אישיות ורגשות המשורר. מרבית המשוררים היו משוררים נתמכים, חיו בחצרות של נדיבים ושרים. תפקידם היה לכתוב שירי ידידות ותהילה לשרים ולנדיבים.
במקביל, צמחו שירים אישיים, במסגרתם המשורר כתב על נושאים הקרובים לו.
הייתה נהוגה שיטת מוסכמות: המשוררים היו כפופים לקונבנציות (תבניות) שהיו מקובלות ומשותפות לכל המשוררים ובכ"ז היה מקום לסגנון אישי.
אמצעים סגנוניים – הגדרות:
-
שיבוץ – העתקת פסוק, חלקי פסוק ולעיתים מילה אחת באופן מדוייק מתוך טקסט מקראי.
תקבולת צלילית (צימודים) – מילים שיש להן יותר ממשמעות אחת.
תפארת הפתיחה – מתקיימת כאשר החרוז בדלת זהה לחרוז בסוגר.
סינקדוכה – פרט המייצג את הכלל.
אנאפורה – חזרה על אותה מילה בתחילתה של כל שורה.
תפארת החתימה – משפט או שיבוץ לצורכי השארת רושם בסיום השיר.
האנשה – כאשר מייחסים פעולות ותכונות של בן אנוש לפרט שהוא חי/צומח/דומם.