הים ביני ובינך
/ מאת שמואל הנגידללמוד ספרות בקלות
" הֲיָם בֵּינִי וּבֵינֶךָ / וְלֹא אֶטֶּה לְחַלוֹתְךָ
וְלֹא אָרוּץ בְּלֵב חָרֵד / וְאֵשֵׁב עַל קְבוּרָתְךָ?
אֱמֶת, אִם אֶעֱשֶׂה כָזֹאת / אֱהִי בוֹגֵד בְּאַחְוָתְךָ!
אֲהָה, אָחִי, אֲנִי יוֹשֵב / עֲלֵי קִבְרָךְ לְעֻמָּתְךָ
לְךָ מַכְאוֹב בְּתוֹך לִבִּי / כְּמַכְאוֹבִי בְמִיתָתְךָ.
וְאִם אֶתֵּן לְךָ שָׁלוֹם – / וְלֹא אֶשְׁמַע תְשׁוּבָתְךָ,
וְלֹא תֵצֵא לְפָגְשֵׁנִי / בְּיוֹם בּוֹאִי לְאַדְמָתְךָ,
וְלֹא תִשְׂחַק בְּקִרְבָתִי / וְלֹא אֶשְׂחַק בְּקִרְבָתְךָ,
וְלֹא תִרְאֶה תְמוּנָתִי / וְלֹא אֶרְאֶה תְמוּנָתְךָ,
לְמַעַן כִּי שְׁאוֹל בֵּיתְךָ / וּבַקֶּבֶר מְעוֹנָתְךָ –
בְּכוֹר אָבִי וּבֶן אִמִּי, / שְׁלוֹמִים לָךְ בְּאַחְרִיתְךָ,
וְרוּחַ אֵל תְּהִי נָחָה / עֲלֵי רוּחָךְ וְנִשְמָתְךָ!
אֲנִי הוֹלֵךְ לְאַרְצִי, כִּי / בְּאֶרֶץ סָגְרוּ אוֹתְךָ.
וְאָנוּם עֵת וְאִיקַץ עֵת - / וְאַתְּ לָעַד בְּנוּמָתְךָ,
וְעַד בּוֹא יוֹם חֲלִיפָתִי / בְּלִבִּי אֵשׁ פְּרִידָתְךָ! "
זהו שיר חול מסוג קינה. זוהי הקינה ה-14 מתוך מחזור של 19 קינות שכתב שמואל הנגיד על מות אחיו הבכור. השיר כולל 15 בתים – לכל בית דלת וסוגר ולכולם חרוז מבריח (תך). השיר מחולק ל-3 חלקים:
-
חלק ראשון (3 בתים)- פתיחה. הדובר פותח בשאלות רטוריות המדגישות את העובדה שכל מעצור או מרחק, אפילו הים הגדול, לא ימנעו ממנו לבקר את קבר האח. אם הדובר לא יעמוד במחויבות – ייחשב כבוגד בעיני עצמו.
חלק שני (7 בתים)– הדובר מתאר את ביקורו על קבר האח. הדובר מכריז כי הכאב עוד חזק כמו ביום מותו של האח. הזמן שחלף לא עמעם את הכאב. האובדן מונע מהדובר לחוות חוויות משותפות עם האח כמו בעבר.
חלק שלישי (5בתים)– סיום השיר מתאר פרידה והשלמה עם מות האח.
השיר מתאר חוויה אוניברסלית לה צפוי כל אדם – מוות.
אמצעים אומנותיים:
-
תפארת הפתיחה – "הים ביני ובינך/ולא אטה לחלותך" הדלת והסוגר מתחרזים ביניהם בבית הראשון וזהו גם החרוז המבריח.
תפארת החתימה – הבית האחרון מסכם את השיר תוך כדי שימוש בהגזמה: האש הבוערת בלב הדובר (אש-בניגוד לים), תמשיך לבעור בסמל לכאב על אובדן האח. יש בסיום השלמה עם הגורל – אלה חוקי החיים – גם לו צפוי גורל של מוות.
אנלוגיה ניגודית כללית - קיימת בשיר בהתייחס לעולם החיים מול עולם המתים.
שאלה רטורית – משמעותה, האם יש כוח שעלול למנוע מן הדובר לבקר את קבר אחיו.
פניות ישירות אל האח – הפניות הן בלשון נוכח= חיזוק הקשר, רצון לקרבה, למרות המוות.
תקבולת ישירה בין שני חלקי הבית – בבתים 7-9: ביטוי להקרבה בין האחים. בבית 10: השלמה עם מות האח (הדלת והסוגר זהים במשמעותם).
תקבולת ניגודית בין שני חלקי הבית - בבתים 13-14 יש הכרח להיפרד למרות הכאב והגעגועים.
מטאפורה – בבית הראשון "הים ביני ובינך": זוהי מטאפורה למרחק פיזי עצום וכן, מרחק בין עולם החיים לעולם המתים. בבית האחרון "בליבי אש פרידתך": הפרידה ממשיכה "לבעור" (לשרוף, לכאוב) בלב הדובר לעד.
דימוי – "לך מכאוב בתוך ליבי/כמכאובי במיתתך" – הכאב לא מתעמעם עם הזמן.
אנאפורה – חזרה על אותה מילה בתחילתה של כל שורה. בתים 7-9 פותחים במילה "לא" – לשם הדגשת הקושי הטמון באי היכולת לחוות חוויות משותפות.
שימוש בסימני קריאה – הדגשת סערת הרגשות ונימה הצהרתית.