כותונת פסים
/ מאת אבן ערזאללמוד ספרות בקלות
" כתנות פסים לבש הגן/ וכסות רקמה מדי דשאו,
ומעיל תשבץ עטה כל עץ/ ולכל עין הראה פלאו.
כל ציץ חדש לזמן חודש/ יצא שוחק לקראת בואו-
אך לפניהם שושן עבר,/ מלך, כי על הורם כיסאו.
יצא מבין משמר עליו/ וישנה את בגדי כלאו.
מי לא ישתה יינו עליו/ האיש ההוא ישא חטאו! "
זהו שיר טבע ויין. השיר נחשב כהזמנה למשתה לכבוד פריחת השושן – מלך הגן. השיר מתאר את הגן בזמן האביב. הצמחיה הצבעונית שבגן כמו לבשה בגדי רקמה, כל עץ התמלא בעלים ובפרי – כאילו היה לבוש בגדי תשבץ, אלו בגדי הכהן הגדול בבית המקדש, שהיו משובצים באבנים טובות – העץ מתגאה בבגדיו המפוארים.
בשני הבתים הראשונים הדגש הוא על הלבוש.
בבית השלישי כל הניצנים הנצו מחדש בזמן המתאים. הגן הפורח כמו יוצא בתהלוכה שבראשה יושב מלך – השושן הצחור, היושב על כסא מורם (בית רביעי). השושן כבר לא נמצא בתוך עלי הכותרת שלו – הסוגרים עליו כאילו היה כלוא (בית חמישי).
ניתן לראות את תיאור התהלוכה משני כיוונים שונים:
-
בראש נישא על כיסא השושן, אחריו הניצנים, אח"כ העץ ולבסוף, שאר הגן.
הגן->העץ->הניצנים, ולאחריהם השושן – אחרון אחרי כולם – אות לכבוד.
אמצעים אומנותיים:
-
רמיזה – השיר פותח ברמיזה ליוסף המקראי: "כתונת פסים" – יוסף היה בנו האהוב של יעקב. הוא קיבל מאביו כתונת פסים אשר עוררה את קנאת אחיו. הניצנים והפריחה שבגן עם בוא האביב מייחדים אף הם את הגן בשלל צבעים. "וישנה בגדי כלאו" – זוהי רמיזה שניה ליוסף המקראי: "ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו, ויתן אותה על יד יוסף, וילבש אותו בגדי שש, וישם רביד הזהב על צווארו" – פרעה החליף את בגדי האסיר של יוסף ונתן לו במקומם בגדים ותכשיטים מפוארים.
האנשה – המשורר משתמש באמצעי זה בכדי לתאר את הגן. הגן "מתלבש" ("...לבש הגן"), השושן הוא מלך היושב על כס מלכות ("..מלך, כי על הורם כסאו"), השושן מחליף בגדים ("..וישנה בגדי כלאו") אך מה שקורה באמת הוא החלפת צבעים: מירוק (העלים הסוגרים על הפרח) ללבן (הפרח הפורח יוצא מבין עליו).
צימוד – השושן "יצא מבין משמר עליו" – עליו = העלים שלו/שמרו עליו.
שיבוץ – "בגדי כלאו" – העתקת פסוק, חלקי פסוק ולעיתים מילה אחת באופן מדוייק מתוך טקסט מקראי: ירמיהו נ"ב 31: "ויהיה בשלושים ושבע לגלות יהויכין מלך יהודה...נשא מלך בבל בשנת מלכותו את ראשי יהויכין ומלך יהודה...ויוצא אותו מבית הכלא... ושינה את בגדי כלאו" – יוסך ויהויכין שהיו בכלא, עלו במעמדם, כמו שהשושן יושב עכשיו מעל כולם, לאחר שהיה ב"כלא" – סגור ע"י עליו.
תפארת החתימה – משפט או שיבוץ לצורכי השארת רושם בסיום השיר. הרושם נוצר בשיר הזה ע"י הגזמה – מי שלא ישתה יין לכבוד פריחת השושן, ייענש! ("מי לא ישתה יינו עליו/ האיש ההוא יישא חטאו"). העונש, לפי במדבר ט' פס' 12-13, הוא עונש מוות.