ראה שמש
/ מאת שלמה אבן גבירולללמוד ספרות בקלות
" רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה
כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,
תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין
וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,
וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה
בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ
בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה. "
התוכן והרעיונות:
השיר הוא שיר טבע ובעצם מתאר חוויה אישית, הופך לשיר קינה: החלק הראשון מתאר את תופעת השקיעה. השיר משתמש בשני אמצעי עיצוב דומיננטים- האנשה ומושג הלבוש- האנשה לשמש שלבשה "תולע"- בגד אדום, בגד לשירים (בתנ"ך), מכסה את כל השמש באדום.
במבט לארץ: האנשה לארץ- ערומה, עזובה לאחר שקיעת השמש, שאז אין חיים והארץ נותרת ערומה- קר לה בלי אור ובלי חום, הארף חוסה בצל הלילה.
האנשה שניה- השחר קצר, השמיים קודרים כאילו לבשו שק.
התמונה מורכבת משלוש האנשות: השמש בבגד אדום, הארץ ערומה והשמש עצמה קודרת בלבוש שק- זאת תמונת השקיעה.
לשיר סוג פואנטי: השיר הוא שיר קינה שרשב"ג כתב לפטרון (נותן חסות) שלו שנרצח, רשב"ג מתאר בשיר קינה ייחודי ולא מפאר את המת לאורך השיר, רק בסוף מבינים זאת, הרשב"ג היה יתום ויקותיאל (הפטרון) היה זה שתמך בו. השמש ששקעה זה יקותיאל שמת ורשב"ג מרגיש כמו הארץ- ערום וחשוף, אין חיים בלי אור השמש, מזדהה גם עם השמיים הקודרים. הוא נותן ביטוי קוסמי לאבל שלו- כל העולם מתאבל על מות יקותיאל.
דרכי עיצוב:
-
השיר הוא תמונה מטאפורית- כל תמונת הטבע מטאפורה להרגשת המשורר.
מעצים את התחושות ע"י תיאור האבל כקוסמי-עולמי. השמש, שמיים והארץ.
בתמונת הטבע שני יסודות הקשורים זה בזה- האנשה ומוטיב הלבוש. אמצעי נוסף: פסיחות המתבטאת בשיר.
כל החרוזים בשיר הם לשון נופל על לשון, זה אמצעי צלילי להדגשה. לחסות בצילו= מוקד רעיוני בשיר. ישנם גם הרבה ניגודים שבצבעים- אדום ושחור שגורמים לאי שקט. גם מוטיב המוות חוזר: אדמה-דם. ותולע- רימה ותולעה זה מקום המת. תפשט- ריכוז לפישוט חללים.
כאילו שיר טבע, אבל בעצם זוהי קינה, בעולם שאחרי המוות משהו מתערער.
בשיר יש פרוייקציה- השלכת רגשות ע"י דומם.