ישנה בחיק ילדות

 / מאת יהודה הלוי

ללמוד ספרות בקלות

סיכומים בספרות  >>  שירה  >>  שירת ימי הביניים  >>  

ישנה בחיק ילדות

" יְשֵׁנָה בְחֵיק יַלְדוּת, לְמָתַי תִּשְׁכְּבִי!
דְעִי כִּי נְעוּרִים כַּנְעוֹרֶת נִנְעֲרוּ!
הֲלָעַד יְמֵי השַׁחֲרוּת? קוּמִי צְאִי,
רְאִי מַלְאֲכֵי שֵׂיבָה בְּמוּסָר שִׁחֲרוּ,
וְהִתְנַעֲרִי מִן הַזְמָן כַּצִפֳּרִים
אֲשֶׁר מֵרְסִיסֵי לַיְלָה יִתְנַעֲרוּ.
דְאִי כַדְרוֹר לִמְצֹא דְרוֹר מִמַעֲלֵךְ
וּמִתוֹלְדוֹת יָמִים כְּיַמִים יִסְעֲרוּ. "

זהו שיר קודש מסוג "רשות" לתפילת "נשמת" (נשמת כל חי). זהו שיר תוכחה לנפש, הדובר דורש מהנפש להתעורר, להתנער מחיי החומר ולהקדיש את עצמה לחיי הרוח. הדובר מוכיח את הנשמה על מעשיה.

פירוש ביטויים:
"למתי תשכבי?!" = עד מתי תמשיכי לישון?
"נעורת" = נשורת או פסולת -> "ננערו" = התפזרו, נפוצו.
"הלעד" = האם לנצח? "ימי השחרות" = ימי הנעורים
"מלאכי שיבה" = שיער הראש הלבן המבשר את בוא הזקנה
"במוסר שחרו" = שיערות השיבה הן שליחות הזקנה, מזכירות לאדם את גילו ומטיפות מוסר לנשמה.
"והתנערי מהזמן" = התעוררי, נערי מעלייך את הבלי הזמן.
"כציפורים" = דימוי, הנשמה מדומה לציפור.
"רסיסי לילה" = טל, הבלי העולם מדומים לרסיסי לילה שיש להתנער מהם.
"דאי" = עופי "דרור" = כציפור דרור "למצוא דרור ממעלך" = למצוא חירות וחופש מחטאייך.
"מתולדות הימים" = ממאורעות החיים.
"כימים יסערו" = הסוערים כמו הים "מלכך" = אלוהייך "מרדפת" = רודפת
"בסוד" = בחברה, בקהל
"נשמת אשר אל טוב ה' נהרו" = יש לנהוג בדרך של קיום מצוות ומעשים טובים כדי לזכות בחסד אלוהים עד המוות.
"נשמות" = רמז לתפילת נשמת כל חי.
"נהרו" = באו בהמוניהם, זרמו וגם זרחו מהמילה נהרה = אור גדול.

משמעות השיר:
הפנייה לנשמה מעוצבת כמונולוג פנימי. הדובר, קורא לנשמתו הישנה להתעורר מבעוד מועד. עליה לדעת שחיי ההווה אינם נמשכים לנצח. עליה להתנער מהנעורים המדומים לנעורת חסרת ערך. להתבונן בשערות השיבה המטיפים מוסר. על הנשמה להתנער מהבלי הזמן כמו ציפורים המתנערות מרסיסי הטל ולכוון מעשי כלפי מעלה – ההתרוממות הרוחנית תבטיח חסות בצל השכינה. מטרת הפנייה לנשמה היא דידקטית. בימה"ב האמינו כי הנפש כלואה בתוך הגוף ועם המוות היא חוזרת אל אלוהים והגוף שב לאדמה.
בשיר, מזהיר הדובר את הנשמה מהתמכרות לזמן.
נימת התוכחה – שאלות תוכחה ולשון ציווי: "למתי תשכבי?", "דעי כי", "דאי", "הלעד ימי השחרות?", "קומי...צאי....ראי", "התנערי מן הזמן", "היי.."
יחד עם זאת, נימת התוכחה היא מעודנת – ניתן לראות זאת ע"י ציורי הלשון: הדובר אינו כועס על הנשמה, הוא מבין את ההתרפקות שלה על חיי העולם הזה כתינוקת המבקשת לישון בחיק אימה. הוא מעיר אותה בהדרגה ובחן:

  1. תחילה, עליה לשמוע את שאלותיו של הדובר.
  2. אח"כ עליה לקום.
  3. לצאת, להתבונן סביבה.
  4. להתנער מהבלי העולם הזה.
  5. רק בסופו של התהליך, עליה לצאת מעלה.


הדובר בשיר מתייחס לשיר משתי נקודות מבט שונות: חיי האדם מתחלקים לשלושת החלקים הנ"ל. בילדות הנשמה ישנה בחיק אימה. הנעורים נתפסים בשיר כימים חסרי ערך, כפסולת. הזיקנה מתוארת ע"י שערות השיבה. צימודים ודו משמעות: שליחי אלוהים – מעבר למשמעות הביולוגית, שליחי אלוהים המרמזים לנשמה על יעודה. מאפיינים ייחודיים של שיר קודש בשיר זה:
  1. אקרוסטיכון – המשורר מתחיל כל שורה באות משמו (בסדר כרונולוגי) ובסופו של דבר השיר בנוי כך ששם המשורר מורכב מהאות הראשונה בכל שורה. בשיר זה: יהודה
  2. בית 5 – רמז לתפילה אותה השיר בא לשרת: נשמת כל חי.