התקבצו כי הזמן

 / מאת שמואל הנגיד

ללמוד ספרות בקלות

סיכומים בספרות  >>  שירה  >>  שירת ימי הביניים  >>  

התקבצו כי הזמן

הִתְקַבְצוּ, כִי הַזְמָן תָמִים / עַתָה כְקַו לֵילוֹת כְקַו יָמִים,
וּרְאוּ פְנֵי אֶרֶץ אֲשֶר לָבְשָה / סוּתֵי בְנוֹת מֶלֶךְ מְרֻקָמִים,
וּשְתוּ דְמֵי עֵנָב עֲלֵי וֶרֶד / צִצָיו כְשָנִי אוֹ כְמוֹ דָמִים,
וּרְאוּ פְנֵי עָלָיו אֲשֶר צָמְחוּ / יַחְדָו מְחֻבָרִים וּמַתְאִימִים –
כִפְנֵי יְפַת תאַר מְבֻשָמִים / דָבְקוּ אֱלֵי פָנִים מְאָדָמִים.


בשיר יש קריאה לסביבתו של המשורר להתקבץ לכבוד הזמן התמים=שלם. הימים שווים באורכם ללילות = מצב מושלם.
הנמענים נקראים לראות את פני הארץ אשר לבשה סותי בנות מלך מרוקמים = רקומים, מקושטים.
סותי- מילה יחידאית במקרא (בראשית מ"ט 11) פירושה: בגד, כסות.
בבית השלישי – הזמנה לשתיית יין "ושתו דמי ענב".
"עלי ורד" – מעל הורד "ציציו" – פרחיו האדומים של הורד.
בבית החמישי – פני העלים של הורד (עלי הכותרת) אדומים, מחוברים ומתאימים זה לזה – מסמל את השלמות שבטבע. פני העלים הם כפני נערה סמוקה – מיין או שהיא מסמיקה מבושה כשהיא פוגשת או מתנשקת עם פני נער שגם פניו אדומים.

אמצעים אומנותיים: