ניגון עתיק
/ מאת נתן אלטרמןללמוד ספרות בקלות
ניגון עתיק של נתן אלתרמן הוא בלדה על רגשות עזים של גבר כלפי אשה , ובעיקר על קנאה עזה. הדובר השר מגלה כלפי אהובתו נכונות לתת לה ללא קץ , אך גם תובענות כלפיה , קנאה עזה כמוות. השיר מבטא תפיסה סטריאוטיפית של דמות האישה , שכולה כניעה וויתור וקבלת האהוב כמות שהוא , ואילו הגבר האוהב אמנם נענה היענות מלאה לכל משאלה של אהובתו , אך מגיב באלימות על גילוי של בגידה או ספק בגידה. השיר ניגון עתיק מדגיש את היסוד ההרסני שבקנאה ומזהיר מתוצאות שליליות של רגש אנושי זה . זהוי אהבה – קנאה לא ריאלסטית כמעט מיתית.
סוג השיר ונושאו:
השיר " ניגון עתיק " מוגדר כבלדה , שמביעה רגשות עזים של גבר כלפי אשה , ובעיקר קנאה עזה.
אלתרמן אומר על הבלדה ; השם בלדה משמעותו המילולית – שיר מחול , ואילו מצד המהות מוגדרת הבלדה כשיר זמר שיש בו סיפור מעשה.
כבר בשם השיר " ניגון עתיק " נרמז היסוד העממי שבבלדה , בין אם נפרש את השם כמכוון לניגון , שראשיתו בעבר הרחוק , ובין אם נאמר שהשם מכוון לרגשות הקיימים באדם – הקנאה לאשה האהובה , חשיפת הרגשות נעשית באמצעות תיאור מעשים , שהדובר השר מצהיר על נכונותו לעשותם למען האהובה.
העוצמה הולכת וגוברת ומגיעה לשיאה בבית האחרון של השיר , שבו קיים היסוד הטראגי כאפשרות ממשית.
מבנה השיר:
השיר " ניגון עתיק " כולל ארבעה בתים סימטריים , השיר בנוי מסדרה של משפטי תנאי. חלקו הראשון של כל משפט תנאי מתייחס למצבה או לרצונה של האישה , וחלקו השני מדבר על התוצאה , על המעשים שמוכן הדובר השר לעשות למענה.
מבנה זה החוזר בשיר שש פעמים , יוצר מתח הן בתוך כל משפט והן בשיר כולו . מתח זה מגיע לשיאו בבית האחרון , שהוא עיקרו של השיר , המציג את הפן האחר של האהבה , את הקנאה . בית זה (האחרון) הוא הפואנטה ההופכת את משמעות השיר וחושפת את הצד השלילי האפל של האהבה.
תמצית הבתים:
בית ראשון:
פותח בהתרחשות בלילה , תיאור אווירה מתוחה דרמטית ע"י יסודות מנוגדים.
מים (דמעה) מול אש (אבער כצרור תבן) , קור מול חום , שמחה מול צער
קיים חוסר התאמה בין מצבה של האשה ובין המעשים והנכונות למעשים מצד הדובר.
אם היא בוכה הוא מבעיר את שמחתו כצרור תבן , אם קר לה הוא מוותר על משכבו למענה ומוכן לשכב על אבן . תאורים אלה מעידים על עוצמת הרגש , יש בהם נכונות להקרבה מוחלטת וגם רמז ליצר ההרס העצמי.
בית שני:
בית זה בנוי על חוסר התאמה בין בקשתה של האשה , " אל מחול לרדת " ובין הנכונות שלו לעשות למענה עד סיכון של אחרון מיתריו , גם התיאור בבית הזה עומד בסימן של הגזמה , הדובר מוכן לוותר על חייו כלומר להעניק לה את מותו כמתנת יום הולדת.
הבית השלישי:
בית זה בנוי על תמונת איש היוצא מביתו כפוף-שכם , כדי להביא יין ולחם , התמונה הולכת ומקצינה בחלקה השני , כאשר הוא מוכן למכור את שתי עיניו כדי להביא לאהובתו את מבוקשה.
הבית הרביעי:
הוא מהווה פואנטה של השיר , הפואנטה מציגה את רגשות הקנאה העזים , הגבר אינו מוכן לשאת גילוי של שמחה מצד האהובה שאינו מכוון כלפיו .
למלה "צוחקת" יש גוון ארוטי , לצחוק במקרא מופיע לרוב בהקשר מיני.
וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו (בראשית כ"ו.8) ייתכן אף לפרש את המלה כביטוי ללעג או לגלוג מצדה כלפיו ואף בזאת אין הוא יכול לעמוד.
הבית הזה , שהוא דרמטי מאוד , הוא שיאו של השיר , קיים בו ניגוד בין השתיקה של הדובר ובין הצחוק של אהובתו , כמו גם בין השתיקה שלו ובין המעשה הקיצוני " קנאתי שותקת " פירושו , שהיא עזה עד כדי כך שאין צורך לבטא אותה במלים , ואולי אף אי אפשר לעשות זאת.
מדובר בבית הזה על מערכת יחסים שאין בה מחילה , סליחה או תיקון " אך אם פעם " – די בפעם אחת בלבד , כדי שתתלקח בעירת הקנאה ותשרוף אותה ואותי גם יחד.
יש לציין שרמזים למוות ולסבל קיימים כבר בבתים הקודמים במלים " ואשכב אל אבן" , " את חיי ומותי " " כפוף שכם למכור את עיני השתיים".
מלת התנאי אם , שבה נפתח כל בית , אופיינית ללשון שבועה "אם תנהגי כראוי – אעשה הכל למענך ".
אך אם תפני לי עורף תיענשי על כך . תיאור זה מדגיש את מערכת היחסים המקראית בין העם לאלוהים .