הרופא וגרושתו
/ מאת ש"י עגנוןללמוד ספרות בקלות
תמצית הסיפור:
הסיפור מסופר ע"י הגיבור שהוא הרופא שעובד בבית חולים בזמן שבין מלחמת העולם הראשונה לבין מלחמת העולם השניה. הרופא מספר את הסיפור זמן רב לאחר התרחשותו. מדובר בסיפור ההכירות, הנישואין והגירושין של הרופא עם דינה. המספר מתאר כיצד החולים, האחיות, הרופאים, כולם בעצם - אוהבים את דינה, הוא מספר שכולם אהבו אותה, אבל רק הוא העז, ונישא לה. הוא הציע לה נישואין בפגישתם הראשונה. בימי האירוסין דינה חשה עצובה והרופא אינו יודע את הסיבה לכך. היא מתחמקת משאלותיו, עד שיום אחד היא מספרת לו שהיה לה לפניו מאהב. הרופא מופתע, אך לא ישנה את יחסו כלפיה. הוא מבקש לדעת פרטים על המאהב הקודם, ומופתע ששומע שהיה פקיד פשוט ביותר. החתונה היתה מצומצמת ביותר כי כך היה נהוג באותם ימים. האורחים היחידים בחתונה הם קבוצת אנשים שהביא השמש כדיי שיהיה "מניין". אלה אנשים שבאו שעה קלה לפני כן מלוויה, ובאו כדי לקבל כמה פרוטות. החתונה נראתה מגוחכת – העדים הקבצנים נראו עלובים בחליפותיהם השאולות: אחד צולע, אחד פוזל ואחד מפנה מבטי זימה לעבר הכלה. החופה נפלה במהלך הטקס ואילו הרופא החתן חשב כל אותו זמן על סיפור ששמע אודות בחור שחברתו הכריחה אותו להינשא לה, ולחופה הוא הביא את כל מאהביה הקודמים כדי לבייש אותה. למרות שהוא מכיר בכיעור המעשה, הוא מזדהה עמו ומגדיר אותו כמעשה יפה – רמז לכך שהוא מרגיש מרומה בעצמו. ירח הדבש שלהם לא מוצלח מפני שהוא חושב שבחדר הסמוך לשלהם נמצא המאהב של דינה וגם שהפרחים בחדרם ממנו. דינה מנסה לשכנעו שהוא טועה אך הוא אינו מוכן להכיר בטעותו עד שהיא בוכה ואז הוא מתנצל. במשך שנתיים הוא מציק לה בגלל המאהב הקודם, היא בוכה, הוא מנחם אותה. בשנה השלישית היא משנה את התנהגותה ומתעלמת ממנו, אך כשהאו מספר שהחבר הקודם שלה מטופל אצלו היא מבינה שהחיים המשותפים ביניהם לא יצליחו ורומזת לו שהיא רוצה גט והוא מסרב. היא מכינה את עצמה לחיים לבד ומוצאת עבודה בהתנדבות. הרופא מסכים לבסוף לגט. הסיפור מסתיים כשהוא אומר שבלילות הוא עדיין קם וקורא לה – "אחות, אחות, בואי אלי".
כותרת הסיפור ומשמעותה:
"הרופא וגרושתו" היא כותרת המבהירה את זיהוי שתי הדמויות הראשיות בסיפור. הכותרת עושה חסד עם דמות הרופא ולעומת זאת, היא ממעיטה בערכה של דינה. כך נוצרת אירוניה: הרופא הוא יותר חולה מאשר רופא ודינה היא אישה מקסימה ואהובה שלא ראויה לתואר "גרושה", אף שפורמלית זהו מעמדה, אם כי יש לזכור שהיא זו שמגרשת את בעלה לאחר שאפסו תקוותיה לשיקום היחסים ביניהם. לפיכך, לכותרת יש משמעות רעיונית המכוונת להיבט הפמיניסטי של הסיפור. בניגוד למצופה מהכותרת, אנו מתוודעים למערכת יחסים בין גבר לאישה, אשר ידה של האישה היא על העליונה, בסיום היצירה.
הדמויות בסיפור:
-
דינה - אהובה על כולם: החולים, האחיות ואפילו האחות הראשית המרשעת, הרופאים ואפילו הפרופסור שדואג למיטות מסודרות, המספר – הרופא שהעז לבקש את ידה.
דינה היא אישה נעימה, עיניה בצבע תכלת שחורה (מעיד על עצבות), שקטה, אחות רחמניה, מרגישה אשמה בגלל יחסיה עם חברה הקודם, פסיבית אך חל בה שינוי בשנה השלישית, דמות שטוחה המשתנה רק בסוף.
הרופא - מייחס חשיבות רבה לכסף, חשוב לו להרשים בחכמתו ובמעמדו. מוצאו החברתי נמוך, אמור להתמסר לטיפול בחולים, אך שקוע בעצמו, מזיק לחולים, נפגע מכך שהחבר הקודם של דינה היה פקיד פשוט ולא מעצם העובדה שהיה לה חבר קודם, הרופא אקטיבי ביחסים בין שניהם והוא מחליט מתי לריב איתה. הוא מחליט על הגירושים, אם כי היא נטעה בליבו את הרעיון.
משמעות הכותב:
האדם העומד במרכזה של דילמה בין היותו בעל השכלה, אופקים רחבים, יודע, מתקדם, מודרני. לבין המסורת, החינוך, הרגשות, היצרים והכבוד.
ארמז מקראי:
שמה של דינה רומז לדמותה של דינה, בת יעקב, עליה סופר בספר בראשית שנאנסה על-ידי שכם בן חמור. הוא רוצה לשאת אותה לאישה ויעקב מסכים לכך בתנאי שכל השבט יעבור ברית מילה. כאשר בני השבט עושים כן, מתנפלים עליהם אחיה של דינה ורוצחים את הגברים והנשים. כשיעקב בא בטענות אל בניו על מעשיהם, הם משיבים לו: "הכזונה יעשה את אחותנו?" (בראשית, לד'). משמעות הארמז – בשני הסיפורים מדובר באישה צעירה בשם דינה, שקיימה יחסי-מין לפני נישואיה. בשני הסיפורים נעשה ניסיון לתקן את המעשה. בשניהם מהווים הקנאה והעלבון אלמנט רגשי מרכזי: אחיה של דינה המקראית מקנאים לאחותם ופגועים על כך שהושפלה ונאנסה. בסיפור של עגנון הרופא מקנא באהוב הקודם של דינה ופגוע בהרגישו שמישהו נחות מעמדית שכב איתה לפניו. ההבדל בולט בכך שבעוד אחיה של דינה לא הסכימו להפוך את אחותם לזונה, התייחס הרופא בפועל אל אשתו כאל כזאת.
חלומו של הרופא:
בתחילת פרק י' אנחנו רואים שהרופא נמצא במצב טוב של מחלתו: חיי הנישואין מתנהלים על מי מנוחות; אורחים באים לבית הזוג; הרופא מביט בדינה, ולא רק מציץ; דינה קוראת לרופא מספריה, ומאפשרת לו ביבליותרפיה - טיפול באמצעות ספרים ועוד. אלא שבאחד הלילות חוזר החבר הקודם של דינה להטריד את הרופא בחלומו, שמלמד אותנו על טבעו האמיתי של הרופא. חלום זה מהווה מפנה לרעה במצבו של הרופא. האחר מופיע כנוע לחלוטין בחלום ואומר לרופא: "וכי בשביל שאינסתני אתה מבקש רעתי". כלומר, הרופא כפה את דמותו של האחר על חיי הנישואין שלו ושל דינה, וכך הרס - במו ידיו - את חיי הזוגיות שלו. אך למשפט זה ישנה עוד משמעות: דינה היא זו שאנסה את האחר; היא זאת שפגעה בו והפכה את הלבלר לקורבן, לנאנס. הפרשנות הזאת מוציאה את דינה שחורה שבעתיים - לא דינה היא הקורבן, אלא האחר הוא הקורבן, ודינה היא האנסת. למחרת הרופא מספר לדינה את חלומו, ודינה מתעצבת ורועדת ולאחר מכן מקיפה את הרופא בחיבה, אהבה ורחמים. מתגובתה הראשונית של דינה, אנו רואים שהיא הבינה היטב את חלומו של הרופא, ולכן החלה בוכה. היא מגיבה כאישה וכרעיה, אך תגובתה השנייה היא תגובה שאופיינית לה כאחות, שמבינה שהרופא חולה, ואכן היא מקיפה אותו בחיבה וברחמים על מנת לטפל בו.
רמזים מטרימים:
בגוף העלילה מושתלים רמזים אחדים המאותתים על הצפוי להתרחש. זוהי דרך עיצוב מקובלת בספרות הדורשת רגישות ומיומנות כדי לחוש בה ולגלותה. רמזים אלו עשויים לפעול כמוטיבים או סמלים בעלי משמעות על ההשלכות העלילתיות בעתיד.-
המיטה הצרה בחדרה של דינה – כאילו אין מקום לשניים.
החשמלית שצריכה להסיע אותם יחדיו מלאה ואינה מסוגלת לקלוט אותם יחד – רמז לאי-התאמה בין הרופא ודינה.
הטיול בגן והשיחה על נפגעי המלחמה ובעלי המומים – רמז לפגיעה הצפויה במערכת היחסים.
טקס הכלולות בהשתתפות האורחים העלובים בתשלום שהגיעו הישר מהלוויה – רמז למות הנישואין הצפוי בעתיד.
החופה המתמוטטת – סימן לנישואין שעתידים להתמוטט.
טריקת הדלת על-ידי דינה לאחר אחת מהתקפותיו של הרופא – סימן לכישלון היחסים ולאובדן האהבה שלא באה לידי מימוש.
מוטיבים:
-
מוטיב המחלה: הוא רופא שאמור לרפא אך הוא חולה נפשית וגורם לדינה לחלות ומרפא את גופה ולא את רוחה, שניהם מטפלים בחולים. משמעות: הוא רופא, אבל באופן אירוני בעצם הוא חולה מהקנאה לה.
מוטיב הפרחים: הפרחים מופיעים בסיפור בהתחלתו, באמצעו ובסופו, והם מאירים הן את דמות הרופא והן את דמותה של דינה. בניגוד לדמותו של הרופא, שהיא דמות עגולה ומפותחת, דמותה של דינה היא די זניחה (כמו שדינה למעשה זניחה בחיי הרופא) ולכן הפרחים משמעותיים להבנתה.
-
הפרחים מופיעים כבר בביקורו הראשון של הרופא בחדרה של דינה, כפי שמתואר בתחילת פרק ב': "ישבתי בחדרה ונסתכלתי בפרחים שעל שולחנה ואצל מטתה הצרה ושאלתי אותה יודעת את את שמות הפרחים, וקראתי כל פרח ופרח בשמו גרמנית ולטינית".
-
הפרחים, מצביעים על כך שדינה היא אישה אוהבת, רומנטית, מלאת חום ואמפתיה (בהמשך נראה כיצד היא מבינה שהרופא למעשה חולה במחלת נפש שנושאת סממני רדיפה, עוד לפני שהוא מבין זאת, וכיצד היא מטפלת בו במסירות ובדאגה)
הרופא מרגיש שהוא חייב להוכיח את ידענותו והשכלתו וקורא לכל פרח ופרח בשמו - גם בגרמנית וגם בלטינית. הרופא שוב מואר כאדם גאוותן, ידען, אובססיבי (הוא עובר פרח-פרח) שלא יוותר על הזדמנות להוכיח לפני כל באי עולם עד כמה ידיעותיו נרחבות, ועד כמה הוא משכיל. לעומת דינה, שנהנית ממראה הפרחים.
-
הרופא מקדיש את פרק א' לתיאור אופייה ויופייה של דינה, ואת עיניה הוא מתאר כך: "יתירות על חיוכה עינייה מעין תכלת שחורה, שכל שהייתה מביטה בו ראה את עצמו כאילו הוא עיקרו של עולם". מתיאורו של הרופא עולה שדינה היא אישה יפה מאוד, ובמיוחד בולטות שפתייה ועינייה. אלו הם "הסמלים המסחריים" של דינה, שמסוגלים לשבות לב כל אדם.
-
הביטוי "תכלת שחורה" הוא אוקסימורון (ביטוי המורכב מניגודים) שכן תכלת היא צבע בהיר, ואילו שחור הוא צבע כהה. בכך שהרופא רואה איזה שהוא פגם אפל בעיניה הבהירות של דינה, הוא בעצם מזהה "פגם" אישיותי בדינה. נושא זה מפריע לו ומאוד מציק לו וזה מעיד על האובססיביות שלו, ועל היותו טיפוס כפייתי, והרופא אכן מזכיר את עינייה של דינה פעמים נוספות באקספוזיציה. ביטוי זה הוא בגדר רמז מטרים.
-
דרך מבטו הסובייקטיבי של הרופא, השחור הולך ומתגבר, וכך גם חטאה; הפגם שבאישיותה (ה"בגידה" הוירטואלית) גדל ומתעצם.
עצבותה של דינה גדלה, שכן היא קולטת - בתת מודע ולאחר מכן במודע - שהיא נשואה לאדם חולה נפש, אובססיבי וקנאי.
סיום הסיפור:
סיום סגור: הבעיה המרכזית שהוצגה נפתרה. אם הבעיה המרכזית בסיפור היא חיי הנישואין הכושלים, הרי שהיא נפתרה ע"י גירושין, וסיומו של הסיפור, אם כך, הוא סיום סגור. הקונפליקט המרכזי הגיע לידי פתרון. אלא שבלילות מושיט הגיבור, הרופא, את ידיו כאחד החולים וקורא "אחות, אחות, בואי אצלי". בעייתו הנפשית של הרופא לא נפתרה ולא נסגרה, מאחר שברור גם לו שהוא חולה, ולפיכך הגירושין לא פתרו את בעיותיו. ההיפוך הזה בין רופא לחולה נרמז לנו כבר באקספוזיציה, כשהרופא מספר לנו על דינה כך: "כיוון שנגלו עיניה עלי הייתי כשאר החולים". הרופא הוא למעשה גיבור טרגי - מגיע לידיעה רק בסוף, כשכל חיי הנישואין שלו קורסים אל מול עיניו, ובסוף הוא מגלה שהוא בעצם חולה.